בודהיזם בנפאל

בודהיזם בנפאל 

סידהרתא גוטמה

לפי המסורת נולד בודהא בעיירה לומביני בנפאל, בשם סידהרתא גוטמה - בן למשפחת מלוכה ממעמד הלוחמים בהודו (קשתרייה). אמו נפטרה שבעה ימים לאחר הלידה. נביא בשם אסיטה ניבא כי אם יישאר סידהרתא בממלכתו ייהפך למלך גדול, שיאחד את העולם כולו תחת שלטון הטוב, אך אם יעזוב את ביתו יהפוך לנזיר, יחיה את חייו בסיגופים ביערות הודו ולבסוף יהפוך למורה גדול.

אביו העדיף כמובן את האפשרות הראשונה, והחליט לדאוג שהנסיך ייחשף רק לטוב שבעולם, כדי שלא תהיה לו סיבה לעזוב. הוא הסתיר ממנו כל צורה של סבל ופינק אותו בנוחות הארמון. אולם יום אחד השתבשו התכניות, וסידהרתא יצא לסדרת טיולים מסביב לארמון שם הוא פגש בסוגים השונים של הסבל – איש זקן, איש חולה, וגופת מת. הנסיך, שמעולם לא היה מודע לקיום הסבל, שמתבטא בחיינו בזקנה, במחלה ובמוות, הושפע עמוקות מהחוויה הזו.

בטיולו האחרון פגש סידהרתא סגפן נודד והוא נמשך לשלווה שלו – בגיל 29 הוא החליט לעזוב את הארמון, את אביו, את אשתו ואת חיי החברה והרווחה בהם חי , ולצאת למסע סיגופים במטרה למצוא פתרון ולהבין את מקור הסבל שבעולם.



סידהרתא יוצא למסע

סידהרתא יצא למסע בן שש שנים, לאורך נהר הגנגס, שם פגש את המורים הרוחניים הגדולים של זמנו ולמד את תורותיהם. הוא תירגל יוגה, מדיטציה, סיגופים וצומות, אך לא מצא תשובה לשאלת הסבל.. האגדה מספרת שבמשך שנתיים אכל גרגר אורז אחד ליום ושבמשך ארבע שנים לא אכל דבר. הוא המשיך לנדוד עם קבוצת סגפנים אך בשלב מסויים הבין שדרך הסיגופים אינה מובילה אותו לשום מקום. גם דרך החומר שחווה כנסיך לא הובילה אותו את האמת. הוא מאס בסיגופים, בתורות הרוחניות, וגם בחיי הנוחות והמורים מכל הסוגים.

בשלב זה הוא התיישב במדיטציה תחת עץ ליד הנהר נרנג'רה, במקום שנקרא היום בודהגיא (מדינת ביהאר, צפון-מזרח הודו), ויצא למסע פנימי לחיפוש אחר פתרון לסבל. בזמן המדיטציה החלו אשליות רבות לשטוף את מחשבתו, תשוקות ופיתויים, המגולמות במסורת הבודביהטית בשד מארה – המסמל את התשוקות שמציפות את האדן ומונעות את התקדמותו לקראת התעוררות וניתוק כבלי הסבל. מארה העמיד את בודהא במבחנים – "גיסות ההונאה של מארה" –
".. תאוות החושים הן הגיס הראשון , אי שביעות רצון, הגיס השני
הרעב והצמא הם הגיס השלישי, וההשתוקקות הגיס הרביעי
העצלות והתרדמה הן הגיס החמישי, הגיס השישי נקרא פחד
בגיס השביעי הוא חוסר וודאות, והצביעות, העקשנות, גיס שמיני.. "

סידהרתא התייצב נחוש כנגד גייסות השדים והפיתויים של מארה, וניצח את כולם. לבסוף שלח מארה את בתו היפה ביותר כפתיון, אך עיניו של סידהרתא ראו את נשמתה הזקנה, הבלה והמכוערת, ולבסוף נאלץ מארה להודות בתבוסתו.
לאחר שישה ימים ולילות חווה סידהרתא את ה"נירוונה" - התעוררות והארה, הוא הבין שהשדים הגדולים הם בתוך עצמנו ושבתוכנו מתרחש הפתרון לסבל – מתחת לעץ הוא הפך לבודהא – "זה שהתעורר".

לאחר שהתעורר הוא עזב את בודהגיא והגיע לפארק הצבאים בסרנאת (8 ק"מ מוורנאסי) שם הוא נשא את דרשתו בפני חמשת הסגפנים שאיתם הסתובב ושהפנו לו עורף בגלל שנטש את דרך הסגפנות. בפניהם הוא נשא את דרשת ה"דהמהצ'קפווטנה" (= הדרך לשחרור מהסבל) – הדרשה המפורסמת ביותר של בודהא, שמשמשת עד היום בסיס לכל הזרמים הבודהיסטיים, ובה מוצגת "דרך ארבע האמיתות" -

האמת בדבר הסבל (דוקהה): סבל קיים, והוא אוניברסלי.
האמת בדבר מקורו של הסבל: קיימת סיבה לסבל והיא השתוקקות.
האמת בדבר סילוקו של הסבל: ישנה אפשרות להשתחרר מההשתוקקות וכך להשתחרר מסבל.
האמת בדבר הדרך לשחרור מסבל: יש דרך המובילה לסיומו של הסבל, זוהי הדרך הקרויה "הדרך הנאצלת בת שמונת העקרונות".

דרך החיים הבודהיסטית – שמונה העקרונות

התנהלות מוסרית נכונה (סילה) – אהבה וחמלה כלפי כל היצורים החיים
- דיבור נכון – הימנעות משקר, רכילות, דברים בטלים ופטפטת.
- עשייה נכונה – הימנעות מנטילת חיים, גניבה, סמים ואלכוהול והתנהגות מינית לא ראויה.
- אורח חיים נכון – פרנסה נכונה, שלווה, ללא אלימות וכפייה. הוגנות ולא רמייה.
מדיטציה נכונה (סמאדהי)
- מאמץ נכון – מניעת מצבים מזיקים, העצמת הרצון ליצור מצבים מועילים.
- קשב נכון – נוכחות ומודעות לרגע ולמה שיש. תרגול ואימון של תכונות אלו.
- ריכוז נכון - איסוף התודעה לנקודה אחת, בניית תודעה שקטה וצלולה.
חוכמה נכונה (פניה)
- השקפה נכונה – ראיית המציאות נכוחה, הכרה בסבל ובדרך לשהשתחרר ממנו
- נחישות נכונה – או כוונה נכונה – להיות מוכן ללכת בדרך הקשה, הדורשת נחישות, התמדה והתכווננות בלתי פוסקת.

 -------------------
מבני הסטופה בנפאל



ברחבי אסיה פזורים מאות-אלפי מבני "סטופה" (Stupa) – תלי אבן בולטים המשמשים כמוקד דתי לעלייה לרגל. צורתם המקורית מגיעה מתלי קבורה בתקופה הקדומה של הודו, אך היום משמשים המבנים את המאמינים הבודהיסטים של אסיה. בקטמנדו למשל מפורסמות הסטופות של בודהנאת (Bodhnat) ושל סוויאמבונאת (Swauambunath), ובכל רחבי עמק קטמנדו פזורות סטופות קטנות יותר, הנקראות לעתים בשם הנווארי צ'איטיריה (Chaitirya). בהרי ההימלאיה הגבוהים נקראים המבנים בשמם הטיבטי -  צ'ורטן (Chorten). את הסטופה מקיפים עם כיוון השעון – כיוון השמש, הזמן וכוחות הטבע.

המבנה הבסיסי הוא לרוב זהה – בסיס מוגבה מעט, המטפס במדרגות פירמידה אל המרכז, ממנו יוצאת כיפה ולעתים קרובות ממנה יוצא צריח דק, עליו לעתים יופיעו השמש והירח. מאחר והסטופה מסמלת את דרך הבודהא – לכל אחד מהחלקים יש משמעות דתית וסמלית עמוקה.

הבסיס, לרוב בצורת מרובע וממנו יוצאות ארבע מדרגות פירמידיות, מסמל את אלמנט האדמה כמו גם את ארבע האמיתות הנאצלות של בודהא. הכיפה האמצעית מסמלת את אלמנט המים ואת האופי הנצחי של העולם. בנפאל ניתן לראות עיניים מצויירות על הכיפה – אלו העיניים של הבודהא רואה-הכל, ובינהן סימן מעגלי הידוע בשם אורנה (Urna) – הסמל של הבודהא המושלם. לעתים מצוייר גם מעין "אף" שדומה לסימן שאלה – זהו למעשה הסמל העתיק לספרה "1" המסמלת את אחדות הטבע והקיום. . בחלק מהסטופות נמצא מעין "גג" מחופה בד צבעוני מעל העיניים.

הצריח מעל הכיפה מסמל את אלמנט האש. בדרך אל הצריח מצויות 13 מדרגות – המסמלות את הדרך הבודהיסטית ואת 13 שלבי השלמות בדרך לנירוונה ולהארה.

החלק העליון מסמל את אלמנט האוויר – לעתים בצורת אפיריון או שמשייה מעל לצריח, מעליהם יופיעו סמל השמש והירח – המסמלים את האלמנט החמישי – האתר (באנגלית מתורגם גם  כ-Void או Heaven). השמש והירח מסמלים גם את הדואליות של הקיום.

מסביב לסטופה יופיעו הרבה דגלים צבעוניים, שנועדו לשלוח את המסר לכל עבר. גם הם באים בחמישה צבעים שמסמלים את חמשת האלמנטים הטיבטיים, ותמיד ייתלו לפי הסדר:
צהוב – אדמה
ירוק – מים
אדום – אש
לבן – אוויר (או רוח)
כחול – אתר, או שמיים
דגלי התפילה נועדו להישאר תלויים באוויר ועם הזמן להיפרם "ולהתאחד" עם היסודות.