המשחק הגדול: הרוסים בחיווה

המשחק הגדול - 
הרוסים בחיווה 1#

 העיר חיווה היוותה לאורך ימי הביניים תחנה מרכזית בדרכי המשי העתיקות - המרכז המנהלי של אזור גיאוגרפי הנקרא "חוואריזם" - השטח שבין ימת אראל לבין הים הכספי.

זהו האזור הפורה של שפך נהר האוקסוס (Oxus, נקרא גם אמו-דאריה), בין מדבריות קראקום (Karakum "המדבר השחור" היום באוזבקיסטן) וקיזילקום (Kizilkum "המדבר האדום" היום בטורקמניסטן), תחנה הכרחית לשיירות המסחר העתיקות להצטייד בדרכם לפני חציית המדבריות.

דרכי המשי העתיקות באסיה
בין המאות 16-19 התבססה באזור ח'אנות חיווה , ממלכה מוסלמית עצמאית ומסוגרת ששלטה ביד רמה בדרכי המסחר והתפרנסה מגביית מסים מהסוחרים ומסחר בעבדים.

לח'אן של חיווה היו קשרים עם הח'אנים השכנים (בוכרה וקוקאנד) ואף עם האמירים של אפגניסטן ופרס, אך הוא הקפיד לא לבוא במגע עם האמפריות הגדולות של המאה התשע-עשרה - רוסיה ובריטניה. במהלך המאות 18-19 הגיעו רק מתי מעט הרפתקנים מערביים לשערי העיר ורובם לא חזרו כדי לספר.. הח'אן היה ידוע בעריצותו ובערמומיותו ולא רצה שאף אחד יתעסק בעניניו הפנימיים - בייחוד בסחר העבדים ממנו התפרנס.

בתחומי העיר הוחזקו כמה מאות עבדים רוסים שנתפסו בילדותם בערבות הצפוניות, נשלחו על ידי סוחרי עבדים תורכמנים לשווקים של חיווה, ולא שוחררו עד יום מותם. עניין זה צרם מאוד לאמפריה הרוסית המתפתחת מצפון אך לקח להם כמעט מאתיים שנה להצליח ולכבוש את העיר העצמאית.

מפת הח'אנים של מרכס אסיה - חיווה בצהוב
הצאר הראשון שהחל "להשתעשע" ברעיון של כיבוש חיווה היה פטר הגדול (שלט 1682-1725), שרצה להתחרות בבריטים על המסחר באסיה וחמד את אוצרות הטבע ואת פוטנציאל המסחר של חיווה.

בשנת 1717 יצאה משלחת רוסית גדולה בראשות הנסיך אלכסנדר בקוביץ', קצין רוסי ממוצא צ'רקסי שהכיר היטב את אזור הים הכספי. המשלחת מנתה 4000 אנשים וכ- 500 גמלים וסוסים, וכללה חייל רגלים, פרשים, תותחנים ואף מספר סוחרים רוסים שהתכוונו להתיישב באסיה.

לאחר שחגגו את הפסחא בעיר אסטרחאן יצאה המשלחת למסע ימי בן חודש וחצי לחציית הים הכספי, על גבי כמאה סירות קטנות שנבנו במיוחד בשבילם. הם נחתו בחופו המזרחי של הים הכספי ומשם יצאו לחלק הקשה יותר של המסע - חציית אחד המדבריות הנידחים של אסיה - קיזילקום (היום בתורכמנסיטן) - כ-800 ק"מ של שטח בשליטה של שבטים תורכמנים עוינים, ללא מים ובחום הקיץ האסיאתי. לאחר כחודשיים נוספים ומספר אבדות לא מבוטל של אנשים (שנהרגו בפשיטות או מהתייבשות) הצליחה השיירה להגיע באמצע אוגוסט למרחק של מספר ימי הליכה מהעיר חיווה.

חומות העיר חיווה היום
מאחר ולא היה בטוח איך תתקבל המשלחת בחיווה, שלח בקוביץ' משלחת קטנה לעיר עם מתנות לח'אן ועם מסר מרגיע שהכוונות שלהם ידידותיות ודיפלומטיות בלבד. הח'אן בכבודו ובעצמו יצא לקדם את פניהם ו וליווה את השיירה לשערי העיר המבוצרת. כאן התנצל הח'אן בפני בקוביץ' שהעיר הקטנה לא תוכל לאכלס את המשלחת הגדולה והציע לו שהמשלחת תתפצל ותלון במהלך הביקור בכפרים הקטנים שמקיפים את העיר מחוץ לחומות.

אף אחד לא רצה להעליב את הח'אן ולאחר ויכוח קצר בין בקוביץ' לסגנו (שהתנגד לפיצול המשלחת וחשש מבוגדנות הח'אן הידועה לשמצה) התחלקה המשלחת לחמש ובליווי כוחות מקומיים יצאו לכיוון המעונות המיועדים להם. בדיוק לזמן הזה חיכה הח'אן, שהורה לתקוף את הכוחות הרוסיים התמימים והמפוצלים. בקוביץ' וסגנו נהרגו כבר בתחילת הקרב, ראשיהם נערפו מעליהם ומולאו בקש כדי להיות מוצגים לראווה בכיכר העיר.

מכל חברי המשלחת הגדולה הצליחו רק ארבעים לברוח בחיים, והם נתפסו והועמדו ל"משפט" בעיר. הח'אן רצה להוציאם להורג, אך לבסוף חס על חייהם בזכות התערבותו של של המנהיג הדתי של העיר, שהזכיר לו כי נצחונו הושג באמצעות בגידה וכי רצח השבויים רק יחמיר את את פשעיו בעיני האל..

חלק מהשבויים נמכרו לעבדות, וחלקם נשלחו חזרה לחצות את המדבר אל הים הכספי ולהזהיר את המלך הרוסי פן יעיז לשלוח אנשים נוספים לאסיה. הח'אן של חיווה חגג את נצחונו ושלח את ראשו של בקוביץ' לשכנו - הח'אן של בוכרה (שהחזיר מייד את הראש לחיווה בגלל חששו מנקמת הרוסים..).

ככל הנראה היה לח'אן של חיווה יותר מזל משכל, והוא לא העריך נכונה את כוחם העצום של הרוסים, שבינתיים הבליגו על ההשפלה והיו עסוקים מדי במלחמותיהם מבית מכדי לשלוח צבא נוסף. ייקח להם עוד 120 שנה לשלוח לחיווה צבא נוסף - שגם הוא נועד לכשלון צורם..

המשך יבוא..



מקור: The Great Game \ Peter Hopkirk