הדרכות ירדן: בית המלוכה ההאשמי

השושלת ההאשמית בירדן

מאז הקמתה שולטת בירדן שושלת מלכים שמקורה מאזור החיג'אז (ערב הסעודית) ובניה שולטים בממלכה עד היום (שמה הרשמי של ירדן הוא "הממלכה ההאשמית הירדנית"). המשפחה ההאשמית (או "בנו-האשם") מייחסת את עצמה לאילן היוחסין של מוחמד ולשבט קורייש מ-מכה.

לפי המסורת, אביה הקדום של המשפחה הוא האשם אבן עבד-אל-מנאף (מת 510 לספירה) שהיה אבי-סבו של הנביא מוחמד. נציגים של המשפחה ההאשמית היו שליטיה הכל-יכולים ("שריפים") של מכה החל מהמאה העשירית לספירה ועד למלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1908 התמנה חוסיין בן-עלי לשריף של מכה, הסתכסך עם העות'מנים (תקופת "התורכים הצעירים") והחל לשתף פעולה עם בריטניה. בשנת 1917 הכריז על עצמו כמלך חיג'אז ומלך כל הערבים ובכך הנהיג את "המרד הערבי" כנגד האמפריה העות'מנית (בעזרתו ותיווכו של לורנס).

בתמורה לתמיכתה בבריטניה קיבלה המשפחה ההאשמית את השליטה בשטחי המנדט - בניו של חוסיין, פייסל ועבדאללה, קיבלו את השליטה בשטחים הבריטיים הצפוניים שלימים הפכו להיות המדינות עיראק וירדן. דווקא בשטחי החיג'אז הפסידו ההאשמים במלחמה בין שבטים לשבט אבן-סעוד (שמקורו באזור נג'ד - ועל שמו "ערב הסעודית").


עבדאללה הראשון - מלך ירדן

לאחר מלחמת העולם הראשונה מינו הבריטים את עבדאללה (בנו של חוסיין מ-מכה) לאמיר עבר הירדן המזרחי, ועם סיום המנדט קיבלה ירדן עצמאות ועבדאללה הכתיר עצמו כ"מלך הממלכה ההאשמית הירדנית" (1946). עבדאללה פעל נמרצות לספח שטחים גם בעבר הירדן המערבי, ואף ידוע על מגעים בינו לבין נציגים מישראל עוד לפני קום המדינה, על מנת להבטיח את שלטון ממלכתו על השטחים ה"ערביים" בפלסטינה.

במהלך מלחמת השחרור סופחה הגדה המערבית לשטחי הממלכה ההאשמית ובעצם הייתה תחת שליטת ירדן עד למלחמת ששת הימים (1967). הפלגים הפלסטיניים הקיצוניים התנגדו לשלטון ההאשמי, ועבדאללה נרצח על ידי מתנקש בכניסה לתפילה במסגד אל-אקצא בשנת 1951.

בנו הבכור טלאל קיבל את השלטון, אך הוא סבל ממחלת נפש ולאחר שנתיים הומלך בנו חוסיין תחתיו.


חוסיין מלך ירדן (1952-1999)

עם אשפוזו של טלאל קיבל חוסיין, בנו השני של עבדאללה את הבכורה. חוסיין השכיל לנווט את הממלכה הירדנית בתקופה קשה מאוד - הבריטים התקפלו מהאזור, הלאומיות הערבית בראשות נאצר איימה להשתלט על האזור ופליטים פלסטינים רבים שהתיישבו בצפון הממלכה הירדנית ובגדה המערבית.