הסטוריה קצרה של נפאל

הסטוריה של נפאל

ההסטוריה של נפאל מתחילה ונגמרת בענק קטמנדו – במהלך השנים התרחבה והתכווצה נפאל חליפות. בתקופות מסוימות כללה מלכות נפאל חלקים גדולים מהודו השכנה. בתקופות אחרות התכווצה הממלכה וכללה רק את עמק קטמנדו ומספר ערי מדינה סמוכות. נפאל המודרנית נוצרה רק במאה השמונה-עשרה.

נפאל דחוקה בין הרמה הטיבטית והרי ההימלאיה לבין מישורי טראי ותת היבשת ההודית – בין הענק הסיני והענק ההודי. במשך שנים שגשגה המדינה בזכות מיקומה כתחנת מעבר ומנוחה לסוחרים והיוותה כור היתוך תרבותי אשר שמר על אופיו הייחודי.

האב המייסד של נפאל המודרנית, פריתבי נראיין שאה, התייחס לנפאל כ"צמח מטפס בין שני סלעי ענק" – כלומר סין והודו – מטפורה נכונה מבחינה גיאולוגית והסטורית כאחד.

700 לפנה"ס – 300 לספירה – קיראטים (Kiranti/Kirati)
גלי מהגרים מצפון-מזרח של עם נוודים דובר שפה טיבטו-מונגולית שהתיישבו בעמק קטמנדו והקימו ממלכה שהחזיקה כמעט 1000 שנים. המלך הקיראט הראשון נקרא  יאלאמבר (Yalambar) והוא אף מוזכר באפוס ההינדי הגדול – המאהאבראטה (Mahabharta). מעבר לכך לא ידוע עליהם יותר מדי, וכנראה שהם בנו בעץ ובמבוק כי נשארו מעט מאוד שרידים ארכיאולוגיים מתקופה זו.

לפי המסופר במאהאבראטה, מת המלך יאלאמבאר במהלך הקרב הגדול - בהשראת אינדרה הוא הגיע כדי להצטרף לשורות המפסידים בקרב,  אך קרישנה לא איפשר לו לעשות כן, מאחר ולא רצה לתת לקרב להמשיך ולגבות קורבנות, ולכן בצעד חכם של דיפלומטיה ערף את ראשו של המלך במקום..

השושלת הקיראטית מנתה 28 מלכים, ונסתיימה בתבוסתו של המלך האחרון – גאסטי (Gasti) בסביבות שנת 300 לספירה. חלק מהקיראטים נטמעו בעמק קטמנדו, והרבה מהם כנראה היגרו מזרחה והם אבותיהם הקדמונים של עמי מזרח נפאל – ראי (Rai) ולימבו (Limbu) .

500~ לפנה"ס – זמנו של בודהא ההסטורי
במהלך שלטונו של המלך הקיראטי השביעי ג'יטאדאסי (Jittadassi) נולד הנסיך סידהרתא גאוטמה בעיר לומביני שבנפאל. מאוחר יותר יצא למסע של הגות ומדיטציה שהוביל אותו להגיע להארה כבודהא – ומסביבו צמחה דת שמעצבת עד היום את פניה של אסיה.

מאוחר יותר ביקר בנפאל הקיסר הבודהיסטי הגדול אשוקה (שלט 232-273 לפנה"ס) והקים בלומביני עמוד זכרון גדול למען בודהא – שהתגלה בחפירות ארכיואולוגיות בשנת 1985. מאוחר יותר, לפי המסורת, המשיך אשוקה לפאטאן (Patan) והקים שם ארבע סטופות נוספות, בנוסף לבנייה מחודשת של הסטופות בסוויאמבונת (Swayabunath) ובבודנאת (Bodhnat).

פסל בודהא בלומביני


605~300 לספירה – תקופת הליצ'אבים (Lichhavi)
תור הזהב התרבותי של עמק קטמנדו, בראשות שושלת הליצ'אבים – עם ממוצא הודו-אירופי שהכניס לתרבות נפאל את שיטת הקאסטות ואת הדת ההינדואיסטית שהייתה נפוצה מאוד בהודו. הליצ'אבים התפרסמו בזכות עבודות האמנות הרבות שהותירו מאחוריהם, ובמקדשים והמונומנטים ההינדואיסטים שהוקמו בתקופה זו ברחבי נפאל.

המלך הליצ'אבי המפורסם ביותר היה מאנאדווה הראשון (Manadeva – 464AD) שאיחד והרחיב את גבולות הממלכה והיה פטרון מפורסם של האמנויות – בתקופתו נבנו מקדים חדשים ברחבי הממלכה והתפתח סגנון אדריכלי חדש שהתבסס על עיצוב הפגודה.

605- 1200 לספירה – שלטון הטאקורים ו"הימים החשוכים"
אמסובארמן (Amsuvarma) היה שר החצר וחתנו של מלך ליצ'אבי האחרון, ובשנת 605 הוא בדיח את השושלת הליצ'אבית וייסד שושלת חדשה של משפחתו הטאקורית וביסס את קשריו הדיפלומטיים בנישואי בנותיו ואחיותיו לשליטים ההודים והסינים. בתו- בריקוטי, נישאה למלך טיבט אשר המיר בשנת 640 את דתו לבודהיזם ושינה את פני טיבט לעד.

לאחר שושלת הטאקורים שקעה נפאל בתקופה של חוסר יציבות, עם חילופי שלטון תכופים עד למאה שלוש-עשרה ותקופה זו נקראת בהטוריוגרפיה הנפאלית "תקופת החשיכה". עם זאת בתקופה זו נטמעה תרבות ייחודית בעמק קטמנדו ובין היתר נקבע לוח השנה הנווארי (שמשמ עד היום), הוקמה העיר  קנטיפור (Kantipur) שהפכה ברבות הימים לקטמנדו והוטמעו פולחנים טנטריים ופסטיבלים הינדואיסטיים.

לאחר הפלישות המוסלמיות להודו במאה השתים-עשרה הפכה נפאל למרכז בודהיסטי חשוב ולמעשה הרבה מהטקסטים והידע הבודהיסטי העתיק נשמרו בעמק קטמנדו וניצלו מהשמדה על ידי המוסלמים בהודו.

1200-1760~  לספירה – שושלת מאלה ( Malla- המתאבקים) 
בני המאלה היו עם אשר נדחק מהודו בתחילת המאה השלוש-עשרה ושמם אף מוזכר במאהאבהרטה ובספרות הבודהיסטית. תקופת שלטונם נמשכה יותר מ-500 שנים, ובמהלכה שלטה ממלכת נפאל במסחר בין טיבט להודו, מה שגרם לפריחה כלכלית ותרבותית בעמק קטמנדו.

מבחינה מנהלתית חולקה נפאל לשלוש ממלכות – באקטפור, קנטיפור (קטמנדו) ופאטאן. כל אחת מהמדינות האלו שלטה באזורי ההר ובנתיבי מסחר מצפון לדרום. שאר שטחה של נפאל הורכב מכמעט חמישים ערי מדינה עצמאיות נוספות, אשר נשלטו על ידי שליטים הינדיים שנמלטו מהכיבוש המוסלמי בהודו. אחת הממלכות החשובות הייתה אמפריית קאסה דוברת הנפאלית, ששכנה במערב מאלה והגיעה לשיא פריחתה במאה הארבע-עשרה. שפתם הפכה מאוחר יותר לשפה הרשמית של מדינת נפאל המודרנית.

כיכר דורבאר, קטמנדו - רוב המקדשים מקורם בתקופת מאלה
עידן שושלת מאלה עיצב את נופה האמנותי והדתי של נפאל, ונטמעו בתקופה זו פסטיבלים הינדיים רבים, כמו פסטיבל המרכבות של אינדרה ופולחן הקומארי, שתפקידה לברך את מלכי מאלה.


1768-1769 איחוד נפאל ושושלת שאה 
Prithvi Narayan Shah

בתחילת המאה השמונה-עשרה החלה לצבור כחממלכה קטנה בשם גורקה, הממוקמת בגבעות בין קטמנדו לפוקרה. המנהיג החזק והכוחני של האזור, פריתבי נאראין שאה (Prithvi Narayan Shah), השתלט על אזור העמקים ובשנת 1768 הטיל מצור על קטמנדו וכבש אותה בסערה. שנה לאחר מכן נפלו גם שאר ערי המדינה של מאלה תחת כיבושו, ובכך בעצם איחד שאה את נפאל, וייסד שושלת השולטת בנפאל עד היום.

שאה העביר את בירתו לקטמנדו וביסס את שלטונו על כיבושים – בתקופתו הורחבה נפאל מזרחה עד לסיקים, ובתקופת יורשיוהורחבה הממלכה במערב עד לגבולות הפונג'אב. דווקא מצפון נכשלו הנפאלים ולאחר נסיון כושל לכבוש את טיבט (1792) נאלצו לשלם מיסים לקיסרי סין (עד 1912!).

בתקופה זו היו גם סכסוכי גבול עם הבריטים שללטו בהודו, ואחרי שנתיים של מאבק (1814-1816) הובסו הנפאלים ואיבדו חלק מהאדמות למען "חברת הודו המזרחית". עם זאת, לבריטים היה אינטרס לשמר את נפאל כמדינת תווך בין הודו לסין, ואף החזירו להם חלק מהאדמות (1858) בתמורה לתמיכה נפאלית בזמן המרד ההודי.  בין היתר הוקם בתקופה זו חיל הגורקה המפורסם – חיילים נפאלים בשורות הצבא הבריטי באסיה.

ג'ונג בהאדור
1846 – "טבח קוט" ועליית באהדור ושושלת ראנה 
לאחר מותו של נאריאן שאה בשנת 1775 נכנסה הארץ למלחמות ירושה אלימות - ג'ונג בהאדור (Jung Bahadur), אציל ממוצא צ'טרי,התפרץ לכנס של אצילי נפאל בכיכר דורבאר בקטמנדו (1846) וטבח באותו יום בראשי משפחות האצולה הבכירות – ארוע שנודע בשם טבח "קוט".  למחרת הטבח מונה בהאדור לתפקיד ראש הממשלה ובהסכמת המלכה המשיך בטבח האצולה ובהגלייתם של יותר מ-6000 בני משפחות האצולה שהתנגדו לו. לאחר מכן הצליח בהאדור לסלק את המלכה ובנה ומינה מלך חדש כשליט-בובה מטעמו.

מאחר שהיה בסה"כ שומר ראשו לשעבר של המלך, וממעמד יחסית נמוך, נאלץ בהאדור להמצי את עצמו מחדש וטען שמוצאו ממשפחת נסיכים מקונוואר, מאוחר יותר גם לקח לעצמו את השם היוקרתי יותר "ראנה" (Rana) ואת התואר היוקרתי "מהרג'ה". משפחת ראנה הפכהבכך למשפחה המלכותית ומלכי שאה (שעדיין נשמרו כשליטי בובות) נאלצו לאישרור משפחת ראנה על מנת להתקיים.



משפחת ראנה החזיקה בשלטון יותר ממאה שנים ואף נקשרו לבסוף בקשרי נישואין עם משפחת שאה. עם זאת היייתה זו תקופת הסתגרות וקפיאה על השמרים – למרות שבהאדור ביקר באירופה והיה בקשרים טובים עם הבריטים בהודו, לא הורשו זרים לבקר במדינה המבודדת והמודרניזציה זחלה לאיטה רק בתחילת המאה העשרים. בשנת 1923 הכירה בריטניה רשמית בעצמאות נפאל ובשנת 1930 שינתה הממלכה את שמה מ"גורקה" ל"נפאל" (נפאל היה שם של ממלכה נווארית קדומה בעמק קטמנדו). בשנת 1903 עזרו הנפאלים לבריטים במלחמתם בטיבט ושלחו לעזרתם 300 אלף חיילים וסיוע לוגיסטי חשוב.
המלך טריבובאן

1951 - עליית המלך טריבובאן (Tribhuvan)
טריבובאן היה מלך-בובה משושלת שאה, אך היו לו שאיפות משלו – בשנת 1950 יצא ל"מסע ציד" ובמפתיע נמלט לשגרירות הודו, ביקש חסינות פוליטית וטס להודו – משם חזר ברוב פאר בשנת 1951 כמלך נפאל  ובראש ממשלה חדשה התומכת ברפורמות דמוקרטיות במדינה.

נפאל פתחה דלתותיה בהדרגה בפני זרים (משלחות האוורסט 1951-1953) ואף החלה לכונן יחסים עם אומות אחרות, אך הדמוקרטיזציה הייתה עוד רחוקה – טריבואן נפטר בשנת 1955 ובנו מהנדרה (Mahendra) ירש את השלטון – הוא ניסה לקיים בחירות דמוקרטיות בשנת 1959 אך לא היה מרוצה מהתוצאות ומהרפורמות – ולכן השתלט מחדש על המדינה בעזרת הצבא (1960): הוא הכריז על משטר בראשות המלך ואסר על הקמת מפלגות פוליטיות. משטר זה קיבל תמיכה מפתיעה מהודו שהייתה צריכה את נפאל כבת-ברית במלחמה בהימלאיה עם הסינים.

בשנת 1975 הוכתר בירנדרה (Birendra), בנו של מהנדרה, לתפקיד מלך נפאל, והמשיך את הקו התקיף נגד דמוקרטיזציה ובחירות פרלמנטריות. לקראת סוף שנות התשעים עלתה אופוזיציה חזקה וקמו הפגנות המונים נגד השלטון ברחבי נפאל. המפגינים דוכאו באכזריות וראשי ההפגנות והמפלגות נכנסו ויצאו מהכלא תכופות.

1991 – דמוקרטיה והמרידה המאואיסטית 
עם נפילת מסך הברזל והתמוטטות הדיקטטורות הקומוניסטיות בשנת 1989 החלו ברחבי העולם הפגנות עממיות למען דמוקרטיזציה – תהליך שלא פסח על נפאל. לאחר מהומות והפגנות רבות נאלץ המלך להסיר את האיסור על מפלגות פוליטיות ולבסוף לאפשר בחירות דמוקרטיות.  בבחירות הכלליות שנערכו במאי 1991 זכו מפלגת הקונגרס הנפאלית (38%) והמפלגה הקומוניסטית העממית (28%) ברוב הקולות, אך האווירה נשארה עכורה ולא יציבה והקואליציה חלשה ורעועה. ממשלות באו והלכו וחוסר יציבות שלט בכל, מה שעורר את המרידה המאואיסטית –
המאואיסטים יצאו משורות המפלגה הקומוניסטית העממית של נפאל והכריזו ב-1995 על "מלחמה עממית" ועל כוונתם לכונן רפובליקה קומוניסטית בנפאל. בסיס כוחם היה בעיקר באזורים העניים שבמערב המדינה ודרישתם הייתה העדפת קהילות מרוחוקת, שוויון לכל, בניית זהות נפאלית מקיפה וביטול השחיתות ובתי הספר הפרטיים. אין קשר אידאלוגי בין המאואיסטים לסין הקומוניסטית של מאו. מנהיגי המחתרת המאואיסטית היו אינטלקטואלים בני המעמד הגבוה בדומה לקומוניסטים המוקדמים. המרד המאואיסטי החל במערב והתפשט לכל שטח נפאל, לאחר שהשתלטו על תחנות משטרה והשיגו נשק אוטומטי וחומרי נפץ. הפעולות הגיעו לשיאן בשנת 2001 כאשר תקפו המאואיסטים בסיס צבאי ממערב לקטמנדו. בעקבות פעולות אלו הוגדרו המאואיסטים כ"קבוצת טרור" וממשלת נפאל קיבלה סיוע במליוני דולרים מארה"ב על מנת להלחם בארגון.  בשיאם שלטו המאואיסטים על כ-40% משטחה של נפאל.

משפחת המלוכה הנפאלית - הנסיך דיפנדרה משמאל 
2001 – טבח במשפחת המלוכה
ב-1 ביוני 2001 הפך אירוע משפחתי של משפחת האצולה לטבח עקוב מדם – באחת בלילה התפרץ נסיך הכתר דיפנדרה השיכור והמעורער בנפשו לארמון, שלף תת מקלע וירה לכל הכיוונים – המלך בירנדרה, המלכה אישוואריה ושמונה אנשים נוספים נהרגו במקום. לאחר ביצוע הטבח ניסה הנסיך להתאבד, אך הוא לא מת מייד והוא הובהל לבית החולים, שם נפטר רק לאחר מספר ימים (בהם הוכתר בתרדמת למלך נפאל..)

המניע לרצח נוצר עמום עד היום, רבים מאמינים כי התקף הזעם נבע מסירובו של הוריו לתת את ברכתם לנישואים עם האישה בה חשק – דוויאני ראנה, מצאצאי משפחת ראנה (המתחרה..) . לפי השמועות איימו הוריו לנשלו מתפקיד יורש העצר. (למידע נוסף : רצח משפחת המלוכה)

מי שירש את המלוכה היה גיאננדרה, ששהה באותו זמן בפוקרה וניצל מן הטבח. לאחר הרצח הועלו טענות קונספירציה רבות לגבי האירועים – ולגבי מעורבותם של גיאננדרה ובנו פאראס (שהיה נוכח בעת הטבח אך יצא ללא פגע) ברצח, בשיבוש החקירה הרשמית ויצירת קשר להפיכה (למשל מדוע נשרפו ישר גופות כל המשפחה, וחשדות לגבי הנשק היורה).

2001-2006 – אי יציבות פוליטית
המלך גיאננדרה לא היה פופולרי במיוחד וטענות רבות הועלו כנגד שחיתות משפחת המלוכה (בנו השתיין היה מעורב במספר תאונות פגע וברח ונחשד ברצח זמר פופולרי). בעקבות הלחץ המאואיסטי והשחיתות המתמשכת בשלטון פיזר גיאננדרה את הממשלה פעמיים (2002 ו-2005) אך בשנת 2006, לאחר הפגנות המוניות ברחבי נפאל, הטלת עוצר ומות 16 מפגינים, נאלץ הממלך להחזיר את הדמוקרטיה.
באותה שנה נחתם הסכם הסטורי בין המורדים לבין מפלגות הפרלמנט, בו הסכימו להתפרק מנשקם, להעביר את הפיקוח על אזורי הקרבות לאו"ם ולהשתלב במדינה באופן דמוקרטי – ושנה לאחר מכן הודח המלך סופית ונפאל הוכרזה כרפובליקה פדרלית דמוקרטית – בבחירות נבחרה המפלגה בראשות המאואיסטים בקואליציה עם המפלגות הדמוקרטיות ומפלגות אלו בשלטון עד היום.