הרי הפאמיר - הסטוריה


לתכנית טיול: טרק בפאמיר \ טיול גיאוגרפי בפאמיר
הרי הפאמיר - הסטוריה
כשניגשים לבחון לעומק את ההסטוריה של הרי הפאמיר, חשוב קודם להבין מספר נקודות חשובות -

1 - הפאמיר לעולם לא היו טריטוריה עשירה - וכיבוש של האזור מעולם לא ממש הועיל לאף אחד - זהו שטח קר ומושלג רוב ימות השנה, ואסטרטגית ההרים לא ממוקמים על דרכי המסחר הראשיות. רק לקראת סוף המאה התשע-עשרה הפכו הפאמיר לחשובים במסגרת "המשחק הגדול" בין אנגליה לרוסיה.

לפיכך, לא נכבשו הרי הפאמיר על ידי הכובשים הגדולים של אסיה - ג'ינג'יס חאן, טימורלאנג, השושלות הפרסיות ואמירויות המאה השמונה-עשרה - כולם רק גבו מסים בצורה בלתי סדירה והשפיעו רק בעקיפין על אנשי הפאמיר. מסיבות אלו גם שמרו הפאמירים על שפתם הייחודית ואפילו את מאפיינהם הגנטיים - חזותם אירנית-מזרחית ורבים מהם בהירי פנים, עיניים ושיער.

2 - עד למאה העשרים ההתיישבות בפאמיר הייתה זניחה - רק בעקבות הגעת הרוסים, סלילת כבישים והקמת מרכזי המנהל החדשים (מורגאב, חורוג) החלה להתפתח ולגדול אוכלוסיית האזור. כדי להבין נקודה הזו מספיק להציג את הנתון הבא - בסקר אוכלוסין שערכו הרוסים בתחילת המאה העשרים ישבו 17000 תושבים במערב הפאמיר, ו-2000 במזרח הפאמיר..
(היום גם לא הרבה יותר - 200000 תושבים במערב הפאמיר, 14000 במזרח)

3 - למרות ה"נידחות" היחסית, היו ידועים הרי הפאמיר לשליטי מרכז אסיה - רועים ונוודים גרו כאן במהלך ההסטוריה, הכירו את העמקים והאגמים, ואף גבו מסים מתושבי האזור באמצעות שליטים מקומיים. עמק הוואחאן (Wakhan) היה מרכזי אף יותר ולאורך ההסטוריה ישבו בו מספר ממלכות קטנות ששלטו בדרך המסחר המקומית.


עכשיו כשהבהרנו את הנקודות האלו, נוכל לעבור לסקירה הסטורית קצרה של האזור - שקשורה כמובן להסטוריה הכללית של מרכז אסיה:

סקיתים (Scythians) - עם נוודי קדום, ממוצא הודו אירופי שהתיישב במרכז אסיה הקדומה ולאחר מכן התפשט לכיוון צפון הים השחור וערבות אוקראינה (שם באו במגע עם היוונים והקימו ממלכה - מאה שמינית לפנה"ס עד מאה ראשונה לספירה). על תקופת הסקיתים באסיה לא ידוע הרבה, וישנם חוקרים הסבורים שממלכות סקיתיות קדומות שלטו באסיה עוד משנת 2000 לפנה"ס - מרכזן באזור סיביר ובמערב סין. הסקיתים השאירו את השפעתם העקיפה על תרבויות אסיה - בסגנונות האמנות, במנהגי הקבורה ואמונות דתיות קדומות ואף בשפות המקומיות - הסקיתים נקראו בפרסית "Saka" ושם זה שרד בשמות מקומות רבים באסיה בכלל ובפאמיר פרט - כך למשל אישקאשים (Ishkashim) ושוגנן (Shugnan). למעשה ישנה תיאוריה של מספר חוקרים לפיה השפות הפאמיריות קושורות כנראה לשפה הסקיתית הקדומה (יחד עם אוסטית מהקווקז)

במפה מסומן תחום השפעת הסקיתים בכתום 
האמפריות הפרסיות - במהלך תקופות ארוכות בהסטוריה שלטו בדרום מרכז אסיה שושלות פרסיות (אחמנים, פרתים, סאסאנים) שהשפיעו רבות על האזור, בעיקר בהפצת השפה, התרבות והתפיסות הדתיות הקדומות. כשנדבר מאוחר יותר על הדת הפאמירית האסמעילית נראה השפעה ישירה של אמונות פרה-אסלאמיות ואמונות שיעיות שהגיעו ממרכזי הדת הקדומים באיראן. בתקופות אלו היו שני מרכזים פרסים גדולים בקרבת הפאמיר -
 - בקטריה (Bactria) - אזור איראן המזרחית שבירתו באלח (Balkh היום באפגניסטן)
- סוגדיאניה (Soghdiania) - אזור מערב טג'יקיסטן ודרום אוזבקיסטן - בירתו העתיקה נקראה אפרוסיאב (Afrosiab - היום סמרקנד שבאוזבקיסטן).

ממלכת פרס האחמנית שלטה באזורים אלו כמאתיים שנים (539-331 לפנה"ס) והייתה אחת מהממלכות הגדולות והמשפיעות ביותר בעולם העתיק. מנהיגה המפורסם היה כורש, שבתקופתו הרחיב את גבולות הממלכה לבבל לאסיה הקטנה (היום תורכיה). אנו מכירים אותו כמובן מ"הצהרת כורש". נכדו, חשיארש (הוא אחשוורוש שלנו..), הביא את הממלכה לשיא גודלה - בין היתר כבש וסיפח את אזורי סוגדיאניה ובקטריה והביא את אזור הפאמיר לתחום השפעתו.

מפת האמפריה הפרסית בשיא גודלה - סוגדינה ובקטריה מסומנים במזרח
אלכסנדר הגדול - בין השנים 323-336 לפנה"ס הגיע אלכסנדר לאסיה וכבש בסערה את צבעותיו של דריווש השני (Darius II), מה שהביא לנפילת האמפריה האחמנית.

בשנת 329 לפנה"ס הגיע אלכסנדר להרי הינדו-קוש במרדף אחרי הטוען לכתר בסוס (Besus), שרצח את דריווש ונמלט עם צבאו דרך ההרים צפונה. אלכסנדר המשיך צפונה דרך מעבר ההרים חוואק (Khawak 3848m) כדי לגלות שבסוס חצה את נהר האוקסוס (היום פאנג' - Panj - הנהר שמהווה את הגבול בין אפגניסטן לטג'יקיסטן) ושרף את כל המעבורות. אלכסנדר הורה לצבאו לתפוא את יריעות האוהלים ולמלא אותן בקש - בדרך זו הצליחו להעביר את כל הצבא לצדו השני של הנהר תוך חמישה ימים.

לאחר שחצו את הנהר המשיכו המקדונים במרדף. אנשיו של בסוס בגדו בו, נכנעו והסגירו את מנהיגם לאלכסנדר - שהוציאו להורג בדרך אכזרית (אלכסנדר ראה אותו כבוגד והתייחס אליו לפי החוק הפרסי המסורתי).

מלחמותיו של אלכסנדר לא נגמרו עם הבסת ההנהגה הפרסית - המעמדות הלוחמים של בקטריה וסוגדיאניה לא הסכימו להיכנע לצבא המקדוני, ומנהיגם ספיטמנס (Spitamenes) ניהל מלחמת גרילה אכזרית כנגד צבאו של אלכסנדר. בנוסף התארגן צבא נוודים גדול, רובו בנוי מקואליציה של שבטים סקיתים) על גדות נהר האמו-דאריה שבצפון המחוז.
נדרשו לצבאות אלכסנדר עוד שנה שלמה לדכא את ההתנגדות במרכז אסיה, ובסופם כבש אלכסנדר את המעוז הסוגדיאני האחרון ואף לקח לעצמו כלה מבנות האצילים - רוקסאנה - שנחשבה לאישה היפה ביותר באסיה..  מכאן המשיך אלכסנדר להודו. עוד על אלכסנדר באסיה.

מפת כיבושי אלכסנדר הגדול 
האמפריה הקושאנית - בסביבות המאות הראשונות לספירה, אולי בעקבות הוואקום שיצרו כיבושיו של אלכסנדר, הגיע לאזור עם שמקורו במערב סין - הקושאנים - עם ממוצא הודו-אירופי מזרחי שהתיישב בעבר באגן טארים שבסין, אך כנראה נדחפו משם מערבה על ידי שבטים מונגוליים שהשתלטו על אדמותיהם. הקושאנים בנו אמפריה רב תרבותית וערי הבירה להם היו באזור אפגניסטן של היום (בקרבת קאבול ופשוואר). הם אימצו סממנים של התרבות ההלניסטית (בעיקר את האלפבית היווני שהתאימו לשפתם) וניהלו מגעים עם רומא וסין. דתם הייתה שילוב של דתות המזרח, בודהיזם ודת שיווה ההינדית.

בימי האמפריה הקושאנית נבנו המצודות הגדולות של עמק הוואחאן, ששמרו על דרכי המסחר של דרום הפאמיר ובחיבור בין אפגניסטן לסין. סופם של הקושאנים להיכבש לבסוף חזרה על ידי אמפריה פרסית חדשה - האמפריה הסאסאנית.

גבולות האמפריה הקושאנית בשיא פריחתה
האמפריה הסאסאנית - 226-651 לספירה - הסאסאנים היו השושלת הפרסית האחרוניה באזור לפני הגעת האסלאם. בירתם הייתה קטיסופון, (בקרבת בגדד של היום), ודתם הרשמית הייתה דת זרתוסרא - דת פרסית עתיקה במרחב שהשפיעה מאוחר יותר גם על אופיו הייחודי של האסלאם באזור.

הסאסאנים הטמיעו את התרבות הפרסית ברחבי המרחב האיראני וניהלו יחסי חוץ עם רומא ואף עם מזרח אסיה. לקראת סוף המאה השישית יצאו הסאסאנים למלחמות קשות עם האמפריה הביזנטית במזרח התיכון, וסופם של שתי אמפריות אלו להיחלש ולשקוע עם עליית הכוחות הערביים.

גבולות האמפריה הסאסאנית בצהוב - המאה השישית לספירה

הכיבושים הערביים - הערבים יצאו מחצי האי ערב בשנת 632 לספירה, וניצלו תקופה בה האמפריות הסאסאנית והביזנטית נחלשו מאוד. בתוך שנים מעטות כבשו הערבים שטחים נרחבים במזה"ת - למרכז אסיה הגיעו הערבים בשנת 636
 ועד למאה השמינית שלטו באזורים נרחבים בינהם טרמז, בוכרה, חיווה וסמרקנד. הערבים הגיעו אפילו עד לקשגר בסין אך לא כבשו את העיר. בתקופה הערבית המאוחרת הפכו הפאמיר לאזור חסות של האמפריה העבאסית (שמרכזה היה בגדד),  אולם האזור מעולם לא נכבש - כי לא היה ממש חשוב..

הערבים לא הטמיעו את השפה הערבית באסיה - הם מלכו באזור דרך שושלות מקומיות - מאוחר יותר פרסיות ואף תורכיות - שהפיצו את דת האסלאם בכל המרחב האירנו-תורכי - עד לסין, הודו ומונגוליה. בהרי הפאמיר החלה להיטמע בתקופה הערבית המאוחרת הדת האסמעילית - פלג נפרד מהשיעה האיראנית.

כיבושי הערבים במזרח התיכון ובמרכז אסיה - מאה שביעית לספירה
מרכז אסיה בימי הביניים - בין הכיבוש הערבי לתקופה המודרנית ידעה אסיה שליטים רבים, בינהם המונגולים, טימורלנג, ושושלות פרסיות ותורכיות. לממלכות אלו הייתה השפעה גדולה במרחב, אך רובן לא נגעו פוליטית ממש לאזור הפאמיר ולכן לא ארחיב עליהן כאן.

אמירויות אפגניסן ובוכרה - עד שהרוסים סיפחו רשמית את הפאמיר לשטח האמפריה שלהם בסוף המאה התשע-עשרה, היה האזור תחת שלטון מתחלף של שליטים מקומיים וזרים - בעיקר כמדינה ואסאלית המשלמת מסים ומנהלת את עצמה. בתקופה זו היו באזור אמירויות עצמאיות שנלחמו בינהן על הזכות לגבות מסים, והן בתורן נתמכו על ידי המעצמות הגדולות באזור (רוסיה ובריטניה שישבה בהודו).

אמירות בוכרה שלטה באזורים נרחבים מטג'יקיסטן של היום, ואמיר אפגניסטן שלט באזורים שמדרום לנהר הפאנג'.


"המשחק הגדול" - זהו מונח המתאר את התחרות והיריבות האסטרטגית בין האמפריה הרוסית לאמפריה הבריטית במהלך המאה התשע-עשרה. בתקופה זו החלה רוסיה להתפשט דרומה וסיפחה את אמירויות בוכרה, חוג'אנד וסמרקנד, ומעט מאוחר מכן אף את חיווה וקוקאנד. הבריטים שישבו בהודו חששו מאוד מהתפשטות הרוסים וניסו למנוע מהרוסים להגיע לאפגניסטן (מה שהוביל לשלוש מלחמות בריטיות עקובות מדם באפגניסטן במאה התשע עשרה).

בשנת 1873 חתמו הרוסים והבריטים הסכם ראשוני על אזורי שליטה באסיה, ובשנת 1888 כבש אמיר אפגניסטן, בעידוד הבריטים, את אזור הוואחאן, שוגנאן ורושאן (עמקים בפאמיר המערבי). בתגובה שלחו הרוסים משלחת צבאית לפאמיר "כדי לשמור על השקט ולהגן על האוכלוסיה המקומית". בשמת 1893 כבר בנו הרוסים עמדת צבא-סדיר בשם "פאמירסקי פוסט" בלב הפאמיר המזרחי - היום זוהי העיר מורגאב. מאוחר יותר העבירו הרוסים את מרכזם לעיירה חורוג - שהייתה מרכזית יותר ואפשרה שליטה על הגבול האפגני.

בסופו של דבר חתמו רוסיה ובריטניה על הסכם אינטרסים בשנת 1895 - הסכם שקבע את הגבולות המוכרים לנו היום ולמעשה יצר גם את מדינת אפגניסטן הנייטרלית - כדי להפריד בין האמפריות המתפשטות. בדרך זו נוצר גם "מסדרון הוואחאן" - השלוחה מזרחית ביותר של אפגניסטן שמגיעה עד לגבול סין (היום חצוי עמק הוואחאן בין טג'יקיסטן לאפגניסטן).

מפת אסיה במהלך "המשחק הגדול"






























ברית המועצות -1917-1991 - מחוזות מרכז אסיה, שנקראו "טורקסטן" בימי האמפריה הרוסית, סופחו ל"ברית המועצות" - המדינה הבולשביקית החדשה ברוסיה. בהשפעת סטאלין עוצבו הגבולות המודרניים של מדינות האזור (1929) וכך טג'יקיסטן זכתה בגבולותיה העכשווים. אזור הפאמיר קיבל מעמד אוטונומי בזכות קרבתו לגבול האפגני והמיעוט האסמעילי ומאותה תקופה נתקרא GBAO - המחוז האוטונומי של בדאחשאן ההררית  - Gorno Badakhshan Autonomous Oblast.

בתקופה זו חלה התפתחות משמעותית בפאמיר, האוכלוסייה גדלה מאוד והרוסים הכניסו שרותים רפואים, בתי ספר וחינוך גבוה שלא היו קיימים עד אז. אזור הפאמיר הוכרז כקולקטיב של רועים והמקומיים התרכזו בעיקר בגידול מרעה - בקר, עזים וכבשים.

מפת מרכז אסיה הסובייטית

עצמאות טג'יקיסטן - 1991 - עם נפילת מסך הברזל והתמוטטות המדינה הסובייטית פרצה מלחמת אזרחים בטג'יקיסטן, והתחולל מאבק ארוך בין תומכי הסובייטים, האסלאמיסטים והדמוקרטים במדינה. בתקופה זו סבל אזור הפאמיר מחמת ריחוקו הגיאוגרפי ומניתוק מאספקה סדירה: בימי הרוסים התמקדו התושבים בגידול מרעה וזכו לאספקה סדירה של קמח ומוצרי יסוד בתמורה. הם הזניחו את גידול הדגנים והחקלאות (שגם כך היה קשה לפתח באזור בגלל האקלים הקר) ולכן נקלעו למשבר ואף לסכנת רעב. בתקופה זו הגיעה עזרה רבה מארגונים בינלאומיים, בראשם קרן הפיתוח של אגא חאן (Agha Khan Foundation), מנהיג האסמעילים שמתגורר בשוויץ (ועליו עוד אספר בהמשך..), ששלחו אוכל ותרופות ובנו תכניות פיתוח ארוכות טווח עם תושבי המקום - בעיקר בתחום החינוך וההשכלה.





לתכנית טיול: טרק בפאמיר \ טיול גיאוגרפי בפאמיר