הדרכות אתיופיה: טקס הקפה


הדרכות אתיופיה: קפה

נתחיל באגדה

אגדה אתיופית עממית מספרת על רועה צאן צעיר בשם קאלדי (Kaldi) שחי במחוז קאפה (Kaffa) שהסתובב עם עדריו באזור הגבעות ובקרבת כמה מנזרים. באחד הימים הוא נוכח לדעת שהעזים מתנהגות בצורה מוזרה – הן קפצו, התנועעו בחוסר סבלנות, פעו בקול וכמעט "רקדו" על רגליהן האחוריות..  הוא חקר וגילה שהעזים אכלו מצמח חדש ולא מוכר לו – צמח בעל פירות אדומים וקטנים. מרוב סקרנות ניסה גם הוא לאכול את הצמח.

כשחזר לביתו הרגיש גם קאלדי את ההשפעה המעוררת של פולי הקפה, ומרוב התרגשות חזר ואסף עוד פולים רבים מההר. אשתו המליצה לו ללכת אל המנזר הקרוב ולחלוק איתם את גילוי הצמח המופלא הזה, שכאילו נשלח משמיים..

בהגיעו למנזר נתקל קאלדי בהתנגדות עזה מצד הנזירים השמרניים, שקיללו את הצמח והגדירו אותו כ"צמח השטן". אחד הנזירים אף הגדיל לעשות, חטף את פולי הקפה מידיו של קאלדי וזרקם לאש. לפתע, לפי האגדה, עלתה ארומה נפלאה מהמדורה – הריח הייחודי של פולי הקפה הקלויים – שהשפיע כל כך על הנזירים עד שהסכימו לתת לצמח "צ'אנס" נוסף – הם הוציאו את פולי הקפה מהמדורה, טחנו אותם והוסיפו להם מים רותחים בכדי לשמר את הטעם והריח..

מאז ועד היום שותים האתיופים את הקפה בחשיבות יתרה – טקס הקפה המסורתי .

צמח הקפה


הסטוריה של גידול קפה

ניתן לשער שדמותו של קאלדי היא בת המאה השמינית לספירה בקירוב – בתקופה זו משערים כי התחילו לגדל קפה באופן חקלאי באתיופיה. עד היום ניתן למצוא שבטים בדרום אתיופיה שאוספים את פולי הבר וכותשים אותם למשקה.

בנוסף להכנת קפה, שימשו הפולים למאכל עוד מימי קדם, והיו משתמשים בהם להכנת מאכלים מסורתיים בערבוב עם חמאה או שומן מבעלי חיים. רוב החוקרים מאמינים כי מקור הקפה הוא אכן באתיופיה, משם עבר דרך העיר המוסלמית האראר (Harar) אל תימן ואל שטחי האסלאם, ביחד עם העבדים הסודאנים, שהיו נוהגים ללעוס את פולי הקפה הלבנים.
עם הזמן התרגלו האנשים לצרוך את פולי הקפה בצורת משקה – קולים את הפולים על האש, טוחנים אותם ומוסיפים מים רותחים. שמו של הקפה בשפות התאיופיות המקומויות הוא "בונה" (Buna) וסביר להניח שהמושג Coffee Bean מגיע מהמקור – Kaffa Buna – ז"א קפה מאזור קאפה (ובאמת פולי הקפה אינם Beans אלא Berries).

נער מוסלמי כותש את הקפה, הרי הסימיאן
מדרום ערב התגלגל הקפה לאמפריה העות'מנית והיה בשימוש נרחב בקרב החיילים בצבא – אולי בדומה לחיילים שלנו – כדי לא "לשבור" שמירה – לשמור על עירנות.. אגדה נוספת מספרת שכשהחילות העות'מנים הובסו בקרב על העיר וינה בסוף המאה השמונה-עשרה, הם השאירו מאחור תחמושת רבה ואספקה, בינהם גם מספר שקים של פולי קפה – שהובאו למעדניות של העיר שמאז הציעו משקה חם חדש בתפריט: "קפה תורכי".


טקס הקפה האתיופי

האתיופים מייחסים חשיבות רבה לשתיית הקפה, וגם במקומות הנידחים ביותר באתיופיה אוהבים ומכירים את המשקה הנהדר הזה. הטקס עצמו הוא כנראה וריאציה חדשה מתקופת הקיסרות של היילה סלאסי, שהטמיע את המנהג בשכבות השונות של העם.

טקס הקפה המסורתי יכול להימשך כחצי שעה ויש לו תפקיד חשוב בהכנסת אורחים בתרבות האתיופית – עורכים אותו במפגשים, בחגים ובארועים משפחתיים.

בהרבה מקומות באתיופיה מתחיל טקס הקפה בסידור הבית\מסעדה – מפוזרים עלים ירוקים (לעתים רואים בשוק שמוכרים אותם – לרוב קני סוף או עלי בננה) בכניסה לבית המסמלים שמתחיל בו טקס קפה. בנוסף מפרידה המארחת מעט גחלים ושמה עליהם קטורת ריחנית – גם את זה מעמידים בכניסה לבית, וריח הקטורת מודיע לעוברים ושבים – כאן מכינים קפה..
מתחילים בקליית פולי הקפה מעל מדורה, ולאחר מספר דקות מוציאים את הפולים המושחרים וכותשים\טוחנים אותם באופן ידני בעלי ומכתש. נהוג שהמארחת עוברת בין האנשים ונותנת להם להריח מארומת הקפה הטרייה מייד לאחר שהפולים מורמים מהאש.

מכאן עובר הקפה הטחון לכלי מיוחד – בכפר זה יהיה קומקום רגיל, אך בעיר משתמשים בקנקני חרס שחורים יפהפיים בהם מורתח הקפה ביחד עם המים החמים. בינתיים מסדרת המארחת שולחן קטן ונמוך, לרוב בצבע לבן, ועליו כוסות כפה קטנות. נהוג לרחוץ את הכוסות מול האורחים.

טקס קפה המסורתי בבית קטן בעיירה בהיר-דאר
כשהקפה מוכן מוזגים אותו לפי סדר חשיבות האורחים: המבוגרים והזקנים ראשונים, אחר כך האורחים ואז הנשים והילדים. נהוג לשתות לפחות שלוש כוסות, כשכל פעם מרתיחה המארחת שוב את הקפה עם מים חדשים.

היום נהוג במסעדות, בבתי המלון ואפילו בשדות תעופה בכל רחבי אתיופיה להקים פינה קטנה מקש בה יושבת  האישה המארחת, שיערה קלוע והיא לבושה בבגדים לבנים מסורתיים – והיא מציעה לעוברים ושבים לעצור להפסקה קטנה ומסורתית וללגום מהמשקה הממכר.