הדרכות: הסטוריה צפון יוון


הסטוריה של צפון יוון

כתב וערך: מידן וישינסקי


לטיולים בצפון יוון: טרק ביוון \ טיול גיאוגרפי ביוון 

יאנינה

האגם 
האגם רדוד בעומק של 1.5-9 מטרים, ומידותיו 7.5 ק"מ אורך על 1.5-4.5רוחב. שטחו כ-20 קמ"ר. בעבר שטח האגם היה גדול הרבה יותר, אך עבודות שיפור השטח ופיתוח החקלאות בשנות ה-30 צמצמו אותו מאוד. מקור המים באגם הוא נגר-גשמים ומעיינות קרסטיים שמקורם בהר מיטסיקלי (Mitsikeli). האגם מנוקז בתעלות מלאכותיות החפורות לכיוון דרום ונשפכות לאגן נהר הקאלאמס, כדי למנוע את הצפת האזור. המים לרוב עכורים יחסית ועם גוון ירוק-צהוב – בגלל הכמות הגדולה של צמחייה ופלנקטון הגדלים בו. טמפרטורת המים משתנה לפי האקלים (בגלל רדידותו היחסית) והוא מתחמם בקיץ וקופא לפעמים בחורף (למען הדיוק קפא בשנים 1607, 1687, 1812, 1864, 1869, 1929, 1957, 1979).
הסטוריה

האגם נקרא לעתים גם "פאמבוטיס" (Pamvotis), ונזכר בהסטוריה המודרנית רק מהמאה ה-12, מה שגורם לחלק מהחוקרים להאמין שהאגם לא היה קיים בתקופה העתיקה והוא נוצר רק לאחרונה. היום הוכיחו מודענים שהאגם התחיל להיווצר כבר לפני מליוני שנים (תקופת פלאוקן) אך כנראה לא היה במימדים משמעותיים. משמעות השם "פאמבוטיס" -  "המזין הכל" – כנראה נגזר מהצמחייה העשירה, חיות הבר שבסביבתו – ומפוריות הקרקע לצדי האגם.

אגם יאנינה והעיר המודרנית בגב התמונה

ארכיאולוגיה

ההתיישבות המוקדמת ביותר באתר מתוארכת לעידן הפלאוליתי המוקדם – לפני כ-20000 שנים –  התגלתה מערה בקצה הדרום-מזרחי של האגם – תקופה של ציידים לקטים -בה  נמצאו שרידים של אוכל, כלים לצייד, לדייג ולבישול. התיישבות מוקדמת זו נקראת קסטריטסה (Kastritsa) ותועד באתר יישוב רציף עד לשנת 60 לספירה.

התיישבות קדומה נוספת התגלתה אזור העיר יאנינה עצמה (ליד קמפוס האוניברסיטה, בחפירום שתגלו שרידי יישוב קדום ובית קברות גדול, המתוארכים לתקופה הקלאסית והמודרנית.

מצפון לאגם, ב אתר על גבעה בשם מגאלו  גארדיקי (Megalo Gardiki) ניתן עדיין למצוא את שרידי הביצורים של עיר יוונית קלאסית חשובה בשם פאסארון (Passaron) שהייתה בירת המולוסיאנים – עם עתיק ששלט באזור אפירוס, והובס על ידי הלגיון הרומי בשנת 167 לספירה.

בנוסף התגלו שרידים של יישוב קדום בחצי האי הקטן שהיום מהווה את ה"קאסטרו" – המבצר של העיר יאנינה. באתר נמצאו גם שרידים ביזנטיים והלניסטיים כמו בניני מגורים ומרחצאות. המחקר איננו יודע כמה היה חשוב התאר בתקופה הקדומה והאם הוא שרד את התקופה הרומית.

התקופה הביזנטית

ההתיישבות ב"קאסטרו" חודשה במאה השישית  - הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס יישב באתר פליטים מהעיר אוריאה  וקרא לעיר אוריאה אקניו (Euroea Akniou, אוריאה החדשה). בתקופה זו נבנו הביצורים שמהווים היום את ליבה של העיר יאנינה.

במאה התשיעית נזכרת יאנינה ברישומים כעיר ספר קטנה ולא מבוצרת במחוז אפירוס.

בשנת 1020 כבר מונה בישופ לעיר, שגדלה בינתיים, תחת השפעת הכנסייה באכרידה (Achrida, היום במקדוניה).  בזמן מסע הצלב (1082) עבר במקום בוהמונד (Bohemund), מנהיג הנורמנים, שיפר את ביצועי העיר ויצא מכאן למלחמות בביזנטים..

במאה ה-13 בתקופת שלטונו של מיכאל קומננוס דוקאס, שליט אפירוס, חודשו ביצורי העיר והתיישבו בה מספר משפחות יווניות אצילות ועשירות שנמלטו מקונסטנטינופול (שנכבשה על ידי הפרנקים 1204). בתקופה זו נבנו המנזרים החשובים שעל האי, והחלה פריחה כלכלית ותרבותית באזור. בתחילת המאה ה-14 ניתן צו מיוחד ובו הקלות והטבות כלכליות משמעותיות לתושבי יאנינה.

בשנת 1367 קיבל האזור עצמאות מחוזית ויאנינה קיבלה מושל משלה: תומאס קומננוס פרליאמבוס (Thomas Komnenus Preliambus) – ממוצא ביזנטי סרבי. פרליאמבוס חידש את החומות, את המבצר ואת הכניסה לעיר.  בתקופה זו נקרא האגם מגאס אוזרוס (Megas Ozeros) – אוזר בסלאבית משמעותו "אגם". ברישומי העיר יאנינה יש עדות לקרב "הימי" הראשון שנערך במקום בשנת 1379 – אנשי יאנינה הצליחו לגרש פולשים אלבניים כשהתקיפו אותם מהאגם בעזרת  סירות וקאנו.. פרליאמבוס נרצח בשנת 1384 ואלמנתו התחתנה מחדש עם שליט קפאלוניה – שהיה ממוצא פרנקי. משפחתם (Tocco) שלטה בעיר עד לכיבוש העות'מני בשנת 1430.

ציורי הקיר במנזר פילנטרופנוי, על האי באגם יאנינה
התקופה העות'מנית

מתחילת המאה ה-15 , למרות שהיה עדיין חלק מהעולם הביזנטי, היווה האזור מעין אוטונמיה מנותקת עד לכיבושו בידי העות'מנים. מבחינה חברתית וכלכלית הפכה יאנינה עוד לפני הכיבוש למעין עיר-מדינה פיאודלית – האצילים שגרו ב"קאסטרו" היו בעלי קרקעות, כפרים שלמים ואפילו אגמים ברחבי אפירוס. מחוץ לחומות היו השוק ובתי הסוחרים, היהודים והכפריים. הכיבוש העות'מני המשיך ואיפשר לכלכלה האפירוסית להתפתח ונתן לאצילים זכויות מיוחדות.
מנזר דוראהאן -  לפי מסורות (שלא אומתו הסטורית) בחורף 1434 הגיע לאזור דורהאן פאשה (Dourahan Pasha), השליט העליון של אזור רומלי, כשהוא חוצה את אגם יאנינה הקפוא לאורכו, בחושבו שזהו שדה שלג בטוח למעבר. כשנאמר לו שהרגע חצה אגם קפוא הבין פתאום את גודל הסכנה שלה נחשף, השתטח השליט והודה לאלוהים על גורלו הטוב – וכהוקרה בנה מנזר בצפון האגם, לרגלי הר מיטסיקלי (Mitsikeli).

למרות השליטה העות'מנית, האזור נשאר ברובו נוצרי (נבנו מספר מסגדים מחוץ לקאסטרו) והמשיך  לפרוח כלכלית ותרבותית גם במאה ה-16 – האי ניסי (Nisi) המשיך להיות מוקד של מנזרים וכנסיות ומנזרים חדשים הוקמו בכל רחבי המחוז.

המפנה קרה בשנת 1611 – לאחר נסיון מרד כושל של בישופ טריקי (Trikki, אזור מטאורה) החמירו העות'מנים את יחסם, הוציאו את כל המשפחות הנוצריות מהקאסטרו (השאירו רק מוסלמים ויהודים..) ושרפו את כל הכנסיות באזור העיר יאנינה. בשנת 1618 נבנה מנזר אסלאן פאשה (Aslan Pasha) בתוך הקאסטרו – במקום בו היה קודם ארמון המושל הביזנטי. בשנת 1635 הוצאו חוקים מחמירים שאסרו על נוצרים להחזיק נכסים פיאודליים, ועל המשפחות האצילות הוטל לחץ כבד להתאסלם או לעזוב. מוערך כי כ-300 משפחות בעלות מעמד שינו את דתן בתקופה זו, ובדרך זו שימרו את זכותן להחזיק בנכסיהן..

המשבר עבר, ובשנת 1670 ישנן עדויות של הנוסע העות'מני אווליה צ'לבי (Evliya Chelebi) שהעיר משגשגת ויש בה כ-4000 בתים וכמעט 2000 חנויות ובתי מלאכה.. לסוחרים של יאנינה היו קשרים ענפים בבלקן ובערי אירופה המערביות. בשנת 1702 כתב הקונסול הצרפתי שיאנינה מזכירה לו את העיר מרסיי.. עד לסוף המאה ה-18 נבנו בעיר 17 מסגדים, 2 בתי כנסת ו-6 כנסיות חדשות. במפקד האוכלוסין העות'מני של 1731 נרשמו בעיר 40,000 תושבים, כשלושה רבעים מהם – נוצרים. בתקופה זו שגשגו גם האמנים והאדריכלים שבנו את הכנסיות והגשרים של מחוז זגורוחוריה.
יאנינה בתקופה העות'מנית
עלי פאשה

לקראת סוף המאה ה-18 מונה שליט חדש לעיר – עלי פאשה (Ali Pasha), בן למשפחה עות'מנית-אריסטוקרטית מאזור קוניטסה (Konitsa, גבול יוון-אלבניה היום). בתקופתו הגיעה הפריחה הכלכלית לשיאה, סוחרים ממחוז אפירוס הסתובבו בכל רחבי הבלקן והתבססו בבתי מסחר ברחבי אירופה. שלטונו של עלי פאשה התרחב לתחומי תסלי (Thessaly, אזור סלוניקי ואולימפוס) וצפון אובואה (Euboea , מצפון לאתונה(. הוא היה חזק ובעל השפעה כל-כך עד שהוא הצליח לעורר את זעמו של הסולטן.. למרות נסיונותיו הדיפלומטיים לא הצליח עלי פאשה להתחמק מעימות זה, ולמרות שהתחבא במשך כמעט כשנתיים בבית קטן באי ניסי (היום מוזיאון עלי פאשה) הגיעו אליו לבסוף שליחי הסולטן וחיסלו אותו.

ליידי פרוסיני (Lady Frossini)

העלמה פרוסיני הייתה אישה עשירה, יפהפייה, משוחררת ובעלת אופי מהעיר יאנינה, שניהלה רומן סוער עם מוכתר פאשה, בנו של מושל עיר העות'מני עלי פאשה. כשאשתו של מוכתר גילתה את העניין, היא דרשה מעלי פאשה לנקום את בושתה. עלי הורה לכלוא את פרוסיני באשמת ניאוף: היא נתפסה ביחד עם 17 נשים "משוחררות" נוספות וכולן נכלאו בכנסיית סנט. ניקולואס בצפון מערב האגם. מעצרן יצר מהומות ביאנינה, אך אף אחד לא העיז לעמוד מול עלי פאשה, שהיה ידוע באכזריותו. לפי גרסה שונה של הסיפור, עלי פאשה עצמו היה מאוהב בפרוסיני אך היא סירבה להיות המאהבת שלו. לבסוף פסק השליט גזר דין מוות ל-18 הנשים והן הוטבעו כולן באגם יאנינה בליל ירח בשנת 1801.
מחוז אפירוס המשיך להיות תחת שלטון עות'מני עד לשנת 1913 – הרבה אחרי עצמאות יוון.

עלי פאשה שט על אגם יאנינה

זאגוריה

זאגוריה (Zagoria) הינו אזור הררי בצפון מחוז אפירוס (Epirus) ביוון, מצפון לעיר יאנינה וקרוב לגבול עם אלבניה. האזור המפורסם ביופי הטבעי של ההרים הנישאים ושל הכפרים המסורתיים שבשטחו – כפרים אלו, ארבעים ושישה במספר, נקראים בפי המקומיים זגורוחוריה (Zagorohoria).

מקור השם

השם "זאגורי" מגיע מסלאבית ומשמעותו: "המקום שמאחורי ההרים". לפי המסורת, המקום קיבל את שמו במאה השישית בימי שלטונושל הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס. המילה "Za" משמעותה "מאחורי" (Behind) והמילה "Gora" משמעותה "הר" – במקרה זה הר מיטסיקלי (Mitsikeli) שמתנשא מעל אגם יאנינה ומסתיר את הכפרים מאחוריו..

גיאוגרפיה

שטח זאגוריה הוא 1053 קמ"ר, והאוכלוסיה מונה כ-6000 אנשים. מנהלתית מחולק האזור לשלושה חלקים: מערב, מזרח ומרכז זאגוריה. הפסגה הגבוהה ביותר היא הר גאמילה (Gamila 2497m). הפארק הלאומי ויקוס-אאוס (Vikos-Aoos) הוכרז בשנת 1973 והוא כיום הפארק השני בגודלו ביוון. בפארק יש חמישה קניונים טבעיים, מהעמוקים בעולם, כמו גם מינים רבים של צמחים ובעלי חיים – זוחלים, עופות ויונקים (בין היתר הדוב החום ועזי הרים בלקניות). קניון ויקוס, באורך כ-12 ק"מ ובעומק של כ-900 מטר בנקודות מסוימות, נחשב לקניון העמוק בעולם.

מפה של אזור זאגוריה - "מעבר להר"
שבילים

עד שנות השבעים הדרך היחידה להתנייד באזור זגוריה הייתה לאורך שבילי האבן העתיקיםף שחיברו בין הכפרים הקטנים והדרכים הראשיות. דוגמאות מרשימות לבנייה זו של שבילים הן מדרגות וראדטו (Vradeto Skala) ומדרגות מונודנדרי.
אקלים
אזור זאגוריה מתאפיין באקלים מעורב ים תיכוני ואלפיני. החורף ארוך ומתחיל באוקטובר עד לאמצע מאי, עם גשמים ומשקעים רבים, ושלג מעל 2000 מטרים. עונות המעבר הן הנוחות ביותר לטיול. הקיץ קצר וחם.

גשרים

הגשרים המפורסמים של מחוז זאגוריה נבנו בסוף המאה ה-18 כחלק מרשת השבילים ובמטרה לחבר את הכפרים המבודדים. מעריכים כי היו כ-200 גשרים באזור – מתוכם 60 שרדו, חלקם משוחזרים. בתחילה היו הגשרים בנויים עץ, אך עם שגשוג האזור בתחילת המאה ה-19 נבנו גשרי האבן בעלי הקשתות שאנו רואים היום: הגשרים נבנו כתרומות של משפחות עשירות ועל-ידי בעלי מקצוע מיוחדים שנודעו אחר-כך בכל יוון ונקראו "אדריכלי אפירוס".




לטיולים בצפון יוון: טרק ביוון \ טיול גיאוגרפי ביוון