שביל סנט פול

כתב וצילם: מידן וישינסקי
(התפרסם באתר NRG-מעריב)

שביל סנט פול הינו שביל הליכה מסומן באורך של כ-550 ק"מ היוצא מאזור אנטליה ומסתיים בחורבות העיר "אנטיוכיה שבפיסידיה". השביל מתחקה אחר מסעו של פול, מבשר הנצרות באסיה הקטנה, אולם מחוץ להיותו שביל הסטורי-נוצרי, עניין שנועד בעיקרו למשוך קהל מטיילים לאזור, עובר השביל בחבל ארץ מדהים ביופיו. השביל חותך את הרי הטאורוס צפונה לאורך מפלים, כפרים, נחלים, אגמים והרים מושלגים. לצד עוצמות הטבע חיה ונושמת תרבות תורכית ייחודית – כפרים חקלאיים, יישובי נוודים, דייגים ורועי צאן. זוהי הזדמנות ייחודית להציץ אל תוך עולם שהזמן עצר בו מלכת.



רקע הסטורי
 , פאולוס או בשמו העברי שאול התרסי(10~64) נולד כיהודי בתרסוס שבקיליקיה ולמד כנראה בירושלים. בתחילת דרכו רדף את הנוצרים אך יום אחד בדרכו לדמשק התגלה בפניו ישו ומאז נעשה נוצרי נלהב. חוקרים רבים רואים בפאולוס את מייסדה האמיתי ומפיצה של הנצרות, וכאדם שבעצם הפריד את הנצרות מן היהדות והפכה לדת חדשה, בעיקר בכך שביטל את חובת קיום המצוות המעשיות. פאולוס ערך מספר מסעות מסיונריים לאסיה הקטנה, שם הקים לפי המסורת את הקהילות הראשונות של לא-יהודים. חשיבותו בכך שצמצם את קיום המצוות לכדי 2 מצוות עיקריות – הטבילה והאוכריסטיה (אכילת הלחם והיין כהזדהות עם דמו ובשרו של ישו) – ובכך פתח בעצם אפשרות ללא-יהודים להכנס אל הדת החדשה, שהייתה סגורה בפניהם עד אז.

מסעו הראשון של פאולוס (ביחד עם תלמיד נוסף – ברנבא) יצא מירושלים לקפריסין ומשם לאנטליה ולעיר אנטיוכיה שבפיסידיה, שם הקים את הקהילה הראשונה של לא-יהודים. על תוואי זה ובסביבתו סומן שביל ההליכה שאורכו כ-550 ק"מ.

"והמה המשולחים על ידי רוח הקודש ירדו אל סלוקיא (נמל העיר אנטיוכיה) ומשם באו באוניה אל קפרוס (קפריסין). ויבואו אל עיר סלאמיס ויגידו את דבר האלוהים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם יוחנן למשרת. ויעברו בכל האי עד פפוס... ויצאו פאולוס והאנשים אשר איתו מפפוס וירדו באוניה ויבוא אל פרגי (פרגה) אשר בפמפיליא ויעזוב אותם יוחנן וישב ירושלים. והמה נסעו מפרגי ויבואו אל אנטיוכיה שבפיסידיה ויבואו אל בית הכנסת ביום השבת וישבו". (הברית החדשה, מעשי השליחים י"ג, פסוקים 4-15)

פאולוס וברנבא המשיכו משם גם לאיקניון (היום קוניה) ולערים ליסטרה ודרבי (ראה מפה). לאחר מכן ערך פאולוס מספר מסעות נוספים ברחבי העולם הרומי ודרשותיו אל הקהילות השונות מהווים חלק חשוב מסיפורי הברית החדשה. בשנת 64 הואשמו הנוצרים על-ידי הקיסר נירון בשריפת העיר רומא, ובגל רדיפות ברחבי האמפריה נתפסו גם פטרוס ופאולוס, שהוצאו להורג ברומא.


סנט פול בהרי הטאורוס

פמפיליה ופיסידיה הנם שמות המחוזות הרומים המרכיבים יחדיו את האזור הגאוגרפי בו עבר פאולוס - פמפיליה, באזור החוף, הייתה עשירה ואמפריאלית. פיסידיה הייתה ארץ ההרים הפראיים, נמתחת בין מישורי החוף לבין אזור האגמים הגבוה, ונודעה בפורעי החוק שהתקבצו אליה. מדרונות הרי הטאורוס נוצרו ועוצבו בצורה שלא אפשרה מקום לדרכים ונתיבי מסחר. הנהרות הזורמים מן הרמה הגבוהה דרומה אל המישורים ואל הים, חצבו דרכם דרך הסלע הנוקשה ויצרו קניונים עמוקים המתמלאים מים גועשים בזמן הפשרת השלגים. יערות עבותים מכסים את העמקים עד לגובה של כמעט 2000 מטר, ומעליהם מתנוססות פסגות הגיר והדולומיט החשופות של הרי הטאורוס. מצפון לרכס התנשא מחוז האגמים – רמה גבוהה ומבודדת ובה אגמים טבעיים ומישורי ביצות.

בזמן שסנט פול ערך את מסעו, בערך בשנת 46 לספירה, הייתה הארץ מיושבת כבר יותר מאלף שנים. הנתיב הרומי העיקרי בתקופה נקרא ויה סבסטה (Via Sebaste) שהוביל צפונה מאנטליה והקיף את אגם אאירדיר מצפון. זו הייתה הדרך הארוכה, אך הבטוחה, שעקפה את ההרים בואכה אנטיוכיה. הדרך השנייה, בה עובר השביל המסומן, חצתה ישירות מפרגה צפונה – דרך קניון יאזילי (Yazılı Kanyon) (מילולית מתורכית – הקניון עם הכתובות – על שם השלטים הרומיים הרבים שעדיין עומדים שם) והעיר ההררית אדאדה (Adada) עד לעיר אאירדיר. שביל סנט פול חוצה את הרי הטאורוס דרך הערים היווניות והרומיות שבזמנים עברו אכלסו את פמפיליה ופיסידיה –אטליה (Atelya), פרגה (Perge), אספנדוס (Aspendoa), סלגה (Selge), סיליון (Silyon) ואנטיוכיה שבפיסידיה. ערים אלו נותרו שלמות לפחות עד לכיבושים הערביים של המאה השביעית – חלקן הפכו לחורבות וחלקן הפכו בסופו של דבר לערים וכפרים סלג'וקיים ועות'מנים. ברבות מן הערים נותרו שרידים ברורים למקדשים, תאטראות, בתי מרחץ ושווקים. חלקים רבים מן השביל עוקבים אחר דרכים עתיקות שבעבר חיברו את ערי הממלכה, והיום משמשות בעיקר למעבר פרדות בין הכפרים.

סימון השביל

שביל סנט פול סומן בשנת 2002 על ידי קייט קלאו וקבוצה קטנה של מתנדבים מכל העולם (לכותב שורות אלה היה את הכבוד להיות חלק מקבוצה זו). קייט היא בריטית בת כ-60 המתגוררת באנטליה ולקחה על עצמה לסמן ולמפות שבילי הליכה ברחבי תורכיה. המסלול הראשון שסימנה - הדרך הליקית שעוברת לאורך קו החוף מערבית מאנטליה – הצליח להכניס לה מעט כסף והתלהבות ומאז היא לא מפסיקה לפרסם ולכתוב על תורכיה. בשנת 2008 הוציאה קייט ספר מסלולים נוסף – הפעם באזור הקצ'קר שבצפון-מזרח תורכיה.

מסלול השביל מגוון ופראי – כפרים נידחים, יערות, פסגות הרים, עמקים, קניוני נהרות, צוקים, נחלים ואגמים. המסמנים השתדלו לבחור בשבילים הטובים ביותר – אופי השבילים עצמם נע בין שבילי פרדות רחבים, דרכי עפר ושבילי רועים צרים - דרך נקודות הנוף היפות ביותר, הכפרים האותנטיים, מפלי המים וכמובן הערים העתיקות עצמן.



אחת המטרות העיקריות של השביל היא הבאת תיירות אחראית לאזור הכפרים – רבים מן הצעירים עוזבים את אורח החיים הכפרי כדי לחפש תעסוקה בערים - החקלאות המסורתית כבר לא משתלמת לרבות מן המשפחות ורבים מן הבתים נשארים נטושים. מטרת השביל הינה לנתב הזדמנויות חדשות לכפרים ולכפריים – בחלק מן הכפרים נפתחו זה מכפר פנסיונים משפחתיים להלנת המטיילים וצעירי הכפר יכולים להתפרנס בכבוד כמדריכים וכנותני שירותים.

השביל מסומן בצבעי אדום-לבן, וניתן ללכת לכל אורכו בכ-30 יום, או לבחור מקטעים יפים של מספר ימים באזורים שונים. האזורים היפים ביותר של השביל הם ללא ספק אזור אאירדיר ואזור שמורת הטבע של הקופרולו

מידע נוסף - הדרך הליקית