הסטוריה של דרום טירול


הסטוריה של דרום טירול – אזור אוטונומי בצפון איטליה

נכתב על ידי: מידן וישינסקי


מלחמת העולם הראשונה (1914-1918)


הסיבה המיידית לפרוץ מלחמת העולם הראשונה היא ההתנקשות בסרייבו בארכידוכס פראנץ פרדיננד, יורש העצר של בית המלוכה האוסטרי (28.7.1914). בעידוד הגרמנים יוצאות מעצמות "הציר" למלחמה "מונעת" נגד סרביה.

 כבר מסוף המאה ה-19 התחילו מעצמות אירופה במדיניות אמפריאלית ובתחרות על שטחים, משאבים ושווקים באירופה, במזה"ת, באפריקה ובכלל.. תחרות זו הובילה למרוץ חימוש ולמיליטריזציה של המעצמות הגדולות. גרמניה שאפה להפוך למעצמה עולמית וחתמה על מערכת הסכמים ובריתות בעיקר עם אוסטרו-הונגריה ואיטליה.

אוסטרו-הונגריה, שבעבר הייתה מעצמה ענקית ששלטה על שטחים עד לספרד ואיטליה (בית הבסבורג) מפסידה שליטה במערב אירופה בעקבות התנועות הלאומיות, ומפנה את מאמציה לאזור הבלקן – מספחים למשל את בוסניה-הרצגובינה (1908) ונלחמים עם האמפריה העות'מנית על שליטה באזור. גם הרוסים לא מאוד מרוצים מהתפשטות אוסטרו-הונגריה לבלקן.

איטליה, למרות שחתמה על ברית עם אוסטרו-הונגריה, מכריזה על נייטרליות בתחילת המלחמה, ובשנת 1915 מחליטה להצטרף דווקא למעצמות הברית (מאוחר יותר יתגלה כי באמנת לונדון הבטיחו בריטניה וצרפת כי אם איטליה תצטרף לצידם היא תקבל שטחים בדרום-טירול, טרנטינו, אלבניה ודלמטיה.. יותר ממה שהובטח להם על-ידי אוסטרו-הונגריה.. ). הכרזת המלחמה האיטלקית פתחה לאוסטרו-הונגריה חזית חדשה בדרום – הגבול חצה ממש את רכס הדולומיטים – ויחידות מיוחדות של הצבא האוסטרי תפסו את קו ההגנה (ה-Landschutzen – חיל ההרים וה-Kaiserjager –יחידת הרובאים הקיסרית).

במשך שלוש שנים נמשכה המלחמה בהרים וגבתה קורבנות רבים, בעיקר בגלל תנאי החורף הקשים – שלג וקור, מחסור באספקה ואוכל ובידוד קווי ההגנה ברכסים הגבוהים. האוכלוסיה האזרחית סבלה גם היא ומעריכים כי לפחות 75,000 אזרחים פונו מהאזור במהלך שנות המלחמה ויושבו מחדש בתחומי אוסטריה, בוהמיה ומוראביה.

למרות שהחיילות האוסטרים הצליחו להחזיק את קווי ההגנה, עם כניסת ארה"ב למלחמה וכניעת אוסטרו-הונגריה, סופח מחוז דרום-טירול לאיטליה וחיילים איטלקים צעדו לתוך השטחים שלא הצליחו לכבוש במהלך המלחמה..

דרום-טירול לאחר המלחמה (1918-1922)


לאחר מלחמת העולם הראשונה חותמת אוסטרו-הונגריה על הסכם סנט-ג'רמיין (St. Germain, 18/1/1919), ולמעשה חדלה האמפריה ההבסבורגית לקיים.  איטליה, שלמעשה כבר שולטת באזור, מספחת את אזור דרום-טירול, טרנטינו וטרייסט – המחוזות שמרכיבים היום את צפון איטליה.

אנשי דרום-טירול, רובם דוברי גרמנית (ומיעוטם לאדין) , שרדו את המלחמה בקושי, וגם בשנים הבאות סובל האזור מרעב, מחסור ומחלות (השפעת הספרדית). הממשל הצבאי האיטלקי לא הותיר בידיהם ברירה והם נאלצים להשתלב במצב החדש. בבחירות המחוזיות בשנת 1921 מצביעים 90% מהבוחרים למפלגה הגרמנית המאוחדת (Deutscher Verband/Edelweiss) השואפת לאוטונומיה מלאה, אך כמובן שהאיטלקים לא מאפשרים זאת. בין השנים 1920-1922 נוקטים האיטלקים במדיניות של "איטליאניזציה" של האזור: מעבירים אוכלוסייה איטלקית פנימה, ומנסים להשליט חינוך איטלקי בבתי הספר. (1914: 7000 "איטלקים" בדרום טירול, 1921: 20,000 "איטלקים")

פאשיזם באיטליה (1922-1939)

מתחילת שנת 1921 עולה כוחם של הלאומנים באיטליה, ומיליציות פאשיסטיות משתלטות על בניינים בבולצאנו (בוצן) ונוקטות בפעולות אלימות כלפי האוכולוסייה. באוקטובר 1922 נערך "המצעד על רומא" שמסמל את תפיסת הכוח על-ידי הפשיסטים והלאומנים באיטליה.

אחד מהצעדים המשמעותיים שנוקט הממשל החדש הוא תכנית לסיפוח ואיטליאניזציה של דרום-טירול:
- שמות "איטלקים" חדשים ליישובים.
- הטמעת השפה האיטלקית בבתי הספר (עד 1926 איסור מלא על לימוד בשפה הגרמנית)
- איטלקית כשפה הרשמית בפקידות הממשלתית – ופיטורי כל דוברי הגרמנית.
- הגבלות על תרבות – סגירת מועדוני ספורט, תיאטראות, תנועות נוער, מקהלות וכו'
- סגירת ארגונים כלכליים, קואופרטיביים מקומיים, עיתונים בגרמנית
- בנייה משמעותית ועידוד הגירה איטלקית לבולצאנו (בוצן).

בשנת 1923 מתחיל מוסוליני בחתירתו לשלטון פשיסטי באיטליה, שנה לאחר מכן זוכים הפשיסטים לשני-שליש מהמושבים בפרלמנט ועד לשנת 1928 מוצאות המלפגות האחרות מחוץ לחוק..

במקביל מתרחשים שינויים חשובים ביזרה האירופית: היטלר עולה לשלטון בגרמניה (1933), איטליה פולשת לאתיופיה (1935) וגרמניה ואיטליה חותמות על הסכמים משותפים וברית הגנה הדדית.

אזור דרום-טירול דובר הגרמנית נמצא בעצם בדילמה פוליטית בין שתי המעצמות: הגרמנים מכריזים על "שחרור" אזורים בהם יש רוב של גרמנים אתניים – (חבל הסאאר (Saar), סיפוח אוסטריה (ה- אנשלוס 1938), חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה) אך נמנעים עדיין מלהתייחס לתושבים הגרמנים של דרום-טירול. המפלגות הפוליטיות של דרום-טירול חלוקות בדעתן האם לתמוך בהיטלר או להתנגד.

הסכם האופציה 

בחודש יוני 1939 נפגשו במפקדת הגסטפו בברלין הימלר וראש משטרת בולצאנו (האיטלקי). הם החליטו על הסכם הנקרא בשם "האופציה" (Option) ובו מדובר על הגירה של דוברי גרמנית מאזור דרום טירול אל עבר אוסטריה והרייך הגרמני. האיטלקים תמכו ברעיון זה בגלל שפחדו ממהומות פוליטיות של הגרמנים תומכי היטלר במחוז (להלן Reichdeutsche), וקיוו לפנות את הערים וליישב שם מחדש דוברי איטלקית. עם זאת האיטלקים לא היו מעוניינים לפנות את בתי החווה שהיו מפוזרים בהרים – לא רבים בתקופה זו היו מעוניינים לעבור יישוב מחדש בחווה מרוחקת ומנותקת..

מספר אזורים הוצעו ליישוב מחדש של האוכלוסייה הגרמנית של דרום טירול: בינהם דרום-פולין, בורגונדי ואפילו חצי האי קרים...

תושבי דרום-טירול הגרמנים היו חלוקים בדעתם האם לעזוב או להתנגד, אך לבסוף רוב התושבים (86%) קיבלו על עצמם את האזרחות הגרמנית ועזבו את האזור – כ-75,000 תושבים עזבו את דרום-טירול, מתוכם חזרו אחרי המלחמה רק כשליש.


מה היו הסיבות המרכזיות לעזיבת תושבי דרום-טירול?
-הראשונים שעזבו היו העניים, חסרי הנכסים והעבודה – שקיוו להצליח במקום חדש.
- "השמועה הסיציליאנית" – בקרב התושבים הופצה שמועה, שכנראה לא היה לה בסיס עובדתי (אך האיטלקים דאגו לא "לפסול" אותה) לפיה התושבים שלא יעברו לתחומי הרייך יועברו ליישוב מחדש בסיציליה או אפילו באתיופיה..
- צעירים רבים לא רצו להתגייס לצבא האיטלקי והגירה אפשרה להם להתחמק מחובה זו.
- המפלגה הנאצית של דרום-טירול (VKS) הייתה בעלת השפעה רבה בתקופה זו וטיפחה בקרב האנשים את הפטריוטיות הגרמנית.

תחת שלטון נאצי (1943-1945)

לאחר הפלישה של בעלות הברית לסיציליה (10.7.1943) הודח מוסוליני מהשלטון, והוא מונה על ידי הגרמנים כ"שליט-בובה" במדינה חדשה שהוכרזה בצפון איטליה\טירול – "שטח הפעולה האלפיני" (Operationszone Alpenvorland) – בתקופה זו של שנתיים הייתה דרום טירול תחת שלטון הנאצים ויושבו מחדש דוברי-גרמנית באזור. אמנם פריחה לדוברי הגרמנית, בתקופה זו של שלטון נאצי גורשו יהודי האזור למחנות הריכוז וההשמדה ונרצחו שם. גם בקרב "הנשארים" (אלו שלא עזבו לגרמניה והחליטו להישאר באיטליה בשנות ה-40) היו בעיות עם השלטון הנאצי – ומנהיגים נתפסו ונרצחו גם.